הם גם נהגו לבלות בטיאטראות מן הטובים בעולם, הם גדלו על בירכיה של התרבות הנאורה בעולם
הם ידעו היטב התעללות מהי, נכון הם היו גרמנים.
הם גילו בין כליה של עובדת כפיה שחזרה אל הגטו כמה תפוחי אדמה שניסתה להגניב אל בנה הרעב בן החמש. והם ביימו מחזה והעמידוה ל”משפט” פומבי.
הם הושיבו שלושה “שופטים” יהודים מינו לנאשמת “קטיגור” ו”סניגור”, ומכיון שמסודרים מאוד הם הגרמנים הם דאגו גם ל”קצרן”, יהודי כמובן, שישב ויכתוב את פרוטוקול המשפט.
לשופטים נאמר שרצוי שגזר הדין לנאשמת יהיה מנה של 50 מלקות. לנאשמת “הוסבר” כי אם תתחנן על נפשה ותתייפח יופחת עונשה ל-25 מלקות ואז אולי תצליח להישאר בחיים.
המשפט נפתח. הקטיגור טען כי יש לעניש את הנאשמת בעונש המירבי למען יראו וייראו. הסניגור בקש להתחשב בעובדה כי לנאשמת יש ילד קטן הזקוק לה והשופטים, כמתוכנן גזרו על הנאשמת עונש של 50- מלקות הכל פעל לפי ה”תסריט” הנאצי אבל כאן קלקלה הנאשמת את “ההצגה”. במקום להתחנן על נפשה ובכך להפחית את עונשה מלאה היא את פיה בשתיקה, ודממת מות השתררה בכיכר הגטו.
עכשיו צריך לבכות לחש לה אחד ה”שופטים” והיא מנענעת את ראשה כנגדו כאומרת לאו
היא הוכתה 50 מלקות.
לפני שעלתה אל אביה פנתה אל בנה הקטון המבכה אותה לאמר: בני, בטח אינך מבין מדוע שתקתי ולמה לא התחננתי על נפשי. לא בני, לא גאוותי גרמה לכך. האם ראית כי הושיבו הצוררים יהודי כדי שירשום את כל המילים שאוציא מפי במהלך המשפט? האם אתה יודע בני כי שבת היום? האם אתה יודע כי אסור לכתוב בשבת? האם אני אגרום ליהודי לחלל שבת? שלום לך בני השבת תשמור עליך!
המאבק על השבת לא תם ולמרבה האבסורד הוא נמשך עד ימים אלו ודוקא במדינת היהודים. חוקי עזר נחקקו, חכי”ם הגישו שאילתות דחופות, ואבנים מתעופפות ב”בר אילן”. אמנם ההפגנות ב”בר אילן” אינן דבר שרוח חכמים נוחה הימנו אך ניתן לומר בוודאות כי כל אחד מאיתנו כואב את כאבה של שבת. האמנם?
צאו לכם בימי “בין הזמנים” החמים אל מתקני השעשועים ומחזה עצוב יתגלה לעיניכם. עומד לו אברך צורבא מרבנן יחד עם בני משפחתו בקופת המתקן וממתין לכרטיסים הנכספים. ואם תשאלו למה זהו מחזה עצוב? הרימו את ראשכם מעט למעלה ותבחינו בשלט גדול “מחירון” נכתב שם. “מבוגר-50 ₪, ילד – 100 ש”ח” וכן, באותיות גדולות נכתב בשלט שמעל ראשו “פתוח בשבת“
אינני יודע אם אותו אברך משתתף בהפגנות ברחוב בר אילן בירושלים, אני גם בטוח שאם נשאל אותו אם הוא מצדד ברצונה של תנועת שינוי להפעלת תחבורה ציבורית בשבת הוא יצטמרר מעצם השאלה. אבל אם נשאל אותו כיצד אם כן הוא נוסע עם משפחתו לבלות באתרי שעשועים הפתוחים בשבת הוא ימצמץ בעיניו יצטדק ויאמר: “מה אפשר לעשות”, “אז נשב בבית כל החופש?”. “אגב- אינני בטוח אם זה אסור על פי ההלכה”. “זה לא ממש מסייע”
נשאל פעם אחד מגדולי ישראל שאלה בענין מסויים שלא היה בו צד איסור אך עם זאת לא היה ראוי
והשיב לשואל
ראה, לפי ההלכה זה מותר. אבל אם תראה ספר תורה שנשרף האם תדליק ממנו את הסיגריה שלך? אינני בטוח כי לפי ההלכה זה אסור.
וזו בדיוק הנקודה. אם כאבה של השבת היה שוכן בליבנו לא היינו בודקים מה אומרת ההלכה פשוט לא היינו יוצאים לאתרים המחללים שבת בפרהסיה. אני בטוח כי אף אחד מאיתנו לא יערוך קניות בחנות שבה מוצגת קריקטרה מבזה של אביו.
אינני יודע אם מישהו מאיתנו נוהג לצאת עם משפחתו לבלות באתרים המחללים את השבת בפרהסיה אבל אם אנחנו בכל זאת הולכים בקשה קטנה לי אליכם, נסתכל נא ליד הכניסה, מצד ימין, כן בדיוק שם, אתם רואים? אי אפשר לפספס אותה.עומדת שם אישה כשתלאי צהוב ענוד על שרוולה והוא מוכתם בדם. ו…כן היא מתבוננת בנו.