האם זה היה נסיון פיגוע נוסף של בן לאדן ושות’ בע”מ או שמא שרשרת תקלות אקראיות חברו להן יחדיו בתזמון מדהים? איפה “תפשה” אותך הפסקת החשמל, במעלית או במשרד? איך הרגשת? חשבת שזה עוד פיגוע? היתה פאניקה? האם גם אצלנו זה יכול לקרות? ואיך אפשר בלי שאלה “ישראלית”: כבר הוקמה ועדת חקירה?
אלו הן פחות או יותר השאלות שנשאלו המרואיינים השונים בתקשורת הישראלית סביב קריסת מערך אספקת החשמל בצפון ארה”ב וקנדה. אירוע זה העלה גם שאלות רבות בקשר לתלות האנושית בכלל והמערבית בפרט בטכנולוגיה המתקדמת. מחשבים קרסו, מעליות “נתקעו”, תחנות הדלק שבתו, מערך הרכבות נדם, הטלפונים הסלולריים המתוחכמים יצאו לחופשה, שדות התעופה הגאים של ארה”ב דממו בקיצור העולם”שתק” והאדם עצר מלכת הכל ברגע אחד. נשמע מפחיד ללא ספק אבל יש דבר מפחיד מזה.
האם למישהו יש מושג מה היה קורה אם הפסקת חשמל זו היתה מתארכת בחודש ימים ? לפרופ’ אריך פרום יש מושג.
בספרו “החברה השפויה ” כותב פרופ’ פרום “אין אמונה רווחת יותר מן הרעיון שאנו,בני המאה ה- 20 הננו שפויים בהחלט.כלום בטוחים אנו שאין בכך משום הונאה – עצמית? רבים מיושבי בתי המרפא לחולי רוח משוכנעים שכל האחרים מלבדם משוגעים הם. נשער נא מצב בתרבות המערבית שלנו, בו מפסיקים את פעולתם של: בתי הקולנוע, הרדיו,הטלוויזיה, ארועים ספורטיביים ועתונים, רק למשך ארבעה שבועות.אין לי ספק בכך שאף במצב קצר זה,יתרחשו אלפי מקרים של התמוטטות עצבים… ברגע שיסולק סם ההרגעה”
בהתבוננות לאחור ניתן לומר כי ההתפתחות הטכנולוגית העניקה לאדם את הדבר החשוב ביותר בחייו,את הזמן. בכדי לבצע את אותה כמות פעולות שמבצע אדם ממוצע בן ימינו במהלך שנות חייו, צריך היה אדם שחי לפני 200 שנה לחיות כ-300 שנה לערך.
הרפואה המודרנית האריכה את חייו של האדם בשנים לא מעטות ושיפרה את איכותם. תוחלת חיים ממוצעת של גבר בצרפת של לפני 150 שנה היתה כ-45 שנה, בישראל של היום תוחלת חיים ממוצעת של גבר היא כ-78 שנים, גם האדישים שביננו לא יוכלו שלא להתפעל מן הנתונים. השאלה היא מה עושה האדם המודרני עם המתנה הגדולה הזאת? עם הזמן? למרבה הפלא, הוא בורח ממנו!
תעשיית הבילוי הבידור והפנאי הינה מן המפותחות והחשובות בעולם המערבי תעשייה זו מגלגלת מליארדי דולרים בשנה ומטרתה אחת ויחידה “להרוג” את הזמן הפנוי.
החברה המערבית הקריבה במאה ה-20 עשרות מליוני חיילים ואזרחים עבור החופש היא נלחמה כמה פעמים כנגד השתעבדותם של עמים רבים לדיקטטורים למיניהם והצליחה לשחררם אך למרבה האירוניה הפכה כל אחד מן המשוחררים להיות עבד לעצמו, לסיפוק צרכיו ולעינוג עצמו.
הכשל בתפישה המערבית אינו כשל טכני הוא כשל מובנה. כשל זה נוצר ברגע שהחברה הציבה את החופש בראש פירמידת הערכים האנושית, אך לא השכילה להבין כי החופש אינו מטרה, החופש הוא אמצעי,אמצעי למה? החברה המודרנית הפכה את החופש אמצעי ל…השתעבדות עצמית.
הפיכת האדם ממשועבד לחברה למשועבד לעצמו מסוכנת היא בדיוק באותה מידה ופעמים אף יותר.
בספרו “משבר הפסיכואנליזה” הגדיר פרופ’ פרום את המנגנון ההרסני של ההשתעבדות העצמית והוא כותב: “פרויד ראה באדם מערכת סגורה ששני כוחות דוחפים אותה השלב הראשון מגביר את המתח ואי הנעימות, השני, מפחית את המתח שנאגר ויוצר אגב-כך את מה שמורגש סובייקטיבית כ “עונג”.”האדם של פרויד הוא האדם המכונה המונע ע”י דחפים כימו פזיולוגיים של חסרון מצוקה מילוי סיפוק וחוזר חלילה.”
ברגע שיעמוד האדם מול שוקת ההנאות השבורה ויגלה את תרמיתה, סביר להניח כי הוא יזדקק לסיעוד נפשי.לא בכדי יום ראשון בשבוע שהוא יום השבתון האמריקאי הוא היום בו אחוז המתאבדים הוא הגבוה ביותר. החופש הוא הערך החשוב ביותר לאדם אך מסוכן להגיע אליו.
היהדות לעומת זאת לא מעמידה את החופש כערך החשוב ביותר. אלא את המטרה למענה הוענקה הבחירה החופשית לאדם. כלומר: הבחירה החופשית הינו כלי עבודה חשוב ביותר בעבודת נפשו של האדם אך חשוב עוד יותר מה בחרת? וכאן להבדיל מתרבות החופש יש לתורת ישראל הרבה מה להציע.
ע”פ פרום יאבד האדם המודרני את שפיותו ברגע ש”העולם יעצר”. לעומת זאת שאיפתו של כל יהודי היא שהעולם דווקא כן “יעצר”, כפי שכותב הרמב”ם (יד החזקה – הלכות מלכים פרק יב )”לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו”ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל:
בסמינר ערכים שנערך לפני כשנתיים בניו יורק נערכה בליל שבת “קבוצת דיון” עם משתתפי הסמינר אל תוך הלילה, בדיונים מסוג זה בדרך כלל ישנם משתתפים עירניים יותר ויש משתתפים פסיביים ש”רק” יושבים ומקשיבים לשאלות והתשובות. אחד המשתתפים הבולטים באותו ליל שבת היה אדם מכובד בגיל העמידה שהתווכח נמרצות עם אנשי הצוות ואני בתוכם הוא שאל שאלות רבות חלקן אף קנטרניות אולם למרות שקבל מידידי תשובות מעמיקות ונרחבות אף אחת מן התשובות לא הניחה את דעתו. “תראה”, הוא אמר לקראת סיום הדיון הכל נכון, אני יודע, אבל….
הדיון התארך עד לשעות הלילה הקטנות ועל כן נאלצתי אני ועוד כמה מן המשתתפים לצאת למחרת אל בית הכנסת השכונתי על מנת להתפלל שחרית של שבת במניין מאוחר יותר. בבית הכנסת אליו הגענו נערך באותו זמן שיעור לפני התפילה ב”דך היומי” לפנסיונרים.
לפתע פנה אלי המשתתף הדומיננטי מאמש, שלא ביקר בבית כנסת מזה כמה עשורים טובים, תוך שהוא מצביע על קבוצת הלומדים ושואל בתדהמה: מה זה? “הם לומדים גמרא”, אני עונה לתומי.” לא!” הוא אומר “לא הבנתי אותי, מה זה? בעיניים שלהם אתה לא רואה? תראה איזו חיוניות יש בעיניים שלהם”.
לא הבנתי והוא הסביר לי.
“תראה”, אמר “אני רופא בבית אבות אקסלוסיבי, אני יודע איך נראות עיניהן של אנשים בגיל 80 הם כבויות אטומות זגוגיות אבל תראה את העיניים שלהם” והוא מצביע על קבוצת הלומדים “יש להם עיניים של ילדים. איך זה קורה?” לפתע עצר בעצמו חשב מעט ואמר לי או קיי הבנתי אני לא צריך יותר הוכחות לאמיתות התורה.
אני הבנתי והוא בכה.
לזקנים אלו סביר להניח לא הפריעה הפסקת החשמל האמריקאית אם היא התרחשה באמצעיתו של שיעור הם בטח הדליקו נרות.
כמה טוב שהפסקת החשמל האמריקאית לא היתה ארוכה מידי אחרת נבואת הזעם של פרופ’ אריך פרום היתה עלולה להתממש
עבדי זמן עבדי עבדים הם ועבד ה’ הוא לבד חופשי