אין לי ספק שלאל”מ אילן רמון ז”ל זכויות רבות. לא אינני מתכוון לאירוע הטראגי בו מצא אילן רמון את מותו. גם לא לניסויים המדעיים שהיה אמור אילן רמון לבצע. כוונתי לאירוע אחר לגמרי שלא היה זוכה להתפרסם אם היה אילן חוזר בשלום לכדור הארץ.
בשנת 1981 בעיצומו של חג השבועות שלח רה”מ דאז מר מנחם בגין שליח אל ראש ישיבת פוניבז’ והדיע לו כי טייסי חיל האויר הישראלי נשלחו הרחק אל מעבר לקוי האויב לביצוע משימה שהיא אולי החשובה ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל. “רה”מ בקש שתרבו בתפילה להצלחתם של טייסינו” אמר השליח.
במוצאי חג השבועות התפרסמה הידיעה הדרמטית בכל כלי התקשורת הבינלאומיים: “הכור הגרעיני העירקי הושמד בפעולה צבאית מזהירה של חיל האויר הישראלי”. העיתונאים לא ידעו שתלמידי הישיבה “הרעישו עולמות” להצלחת המבצע. גם תלמידי ישיבת פוניבז’ שהתפללו על טייסי חיל האויר גם הם לא ידעו שהם מתפללים להצלחתו של מי שיהיה לימים אל”מ אילן רמון.
אילן היה אז טייס צעיר שזוהי תקיפתו המבצעית הראשונה בחיל האויר.
לטיסתו לחלל בקש אילן רמון לקחת עמו ספר תורה משום שלדבריו, הרגיש שהוא מייצג את העם היהודי בשליחותו לחלל.
בהתפוצצותה של מעבורת החלל “קולמביה” נשרף הוא וספר תורה עימו.
כששאלו תלמידיו של רבי חנינא בן תרדיון בשעה שנשרף וספר תורה עמו מה הוא רואה אמר להם “גוילין נשרפין ואותיות פורחות” ועל זה כותב מהר”ל (חידושי אגדות חלק רביעי עמוד מד) “כי כאשר הגיע לדבר זה שהגוף נשרף והנשמה פורחת מן הגוף למעלה, אי אפשר שלא יראה אותיות של ס”ת ג”כ פורחות”
אינני רוצה להעלות בדעתי מה היה קורה אם היה מצליח הרודן העירקי בתוכניותיו הגרעיניות. סביר להניח כי אם כך היה ח”ו, אזי לא היה צורך לא בתחנות לחלוקת ערכות מגן וגם לא בהכנת המקלטים.
תושבי מדינת ישראל לא ידעו להכיר טובה לאילן רמון בחייו משום שלא ידעו כי על ידו סובבה ההשגחה את נס הצלתם מתוכניות הגרעין העירקיות.
לחובשי בית המדרש לא היה שמץ של מושג מיהו ה”זכאי” שעל ידו גלגל הקב”ה את הזכות, אך אין ספק שהעובדה שספרי תורה רבים נפתחים ונגללים עד היום ושבחללו של אולם הישיבה ממשיכות אותיות לפרוח, שמורה לאילן רמון ז”ל, שהתואר “האסטרונאוט הישראלי הראשון” קטן עליו.
אותיות פורחות בחלל ואילן עושה פירות.