והוא צודק! ולא צודק. הוא צודק, משום, שללא ספק דרך התנהלותן של המפלגות החרדיות בכנסת, לא תמיד מעלות את קרננו בעיני המגזר “השני”.

הוא גם צודק, משום שהכשל ההסברתי של חלק מהדוברים החרדיים, לא מרבה שלום במדינתינו הצפופה והלחוצה ממילא.

ובכלל הוא צודק, מפני שישנם עוד הרבה חוליים וחסרונות ב”מגזר האחר” שלנו שלא מטופלים כראוי או שלא מטופלים כלל ותעדנה על כך בנות ישראל היושבות בביתן ומחכות שמישהו יואיל לנטות להן חסד  ולמצא עבורן מסגרת לימודית כלשהי.

לסיכום הוא בהחלט צודק הנשיא שלנו, אכן יש מקום לעשיית חשבון נפש רציני.

אבל, בדבר אחד הוא לא צודק. אלו לא הסיבות שהביאו להתחזקותה של “שינוי”.

לא אי התגייסותם של תלמידי הישיבות לצבא הובילה לשנאה הגלויה. לא “חוק טל” ולא “הכפייה הנרדמת” תרמו להעלאת מפלס העוינות.אפילו לא “חוק הילד החמישי” (חוק הלפרט, בלעז.) ואה.. איך שכחתי, אפילו לא משרד הדתות וכו’.את הסיבה להתחזקותה של המפלגה שחרתה על דגלה את  החילוניות כדת או  כאופיום להמונים יש לחפש במקום אחר לגמרי.

את הסיבה להתחזקותה של “שינוי” נותן לנו מי שהכיר את שני צידי המתרס האידאולוגי. הלא הוא ענק הדורות רבי עקיבא.:”כשהייתי עם הארץ” שח לתמידיו, אמרתי “מי יתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור”, במקום אחר כותבת הגמ’ משפט חריף אף יותר:”גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין עובדי כוכבים את ישראל”.

לא צריך להיות חכם גדול בכדי להבין כי חכמינו רצו להדגיש כי עמי הארץ שונאים הם לת”ח שנאה גדולה אבל מהו שורש לשנאה העמוקה הזו התשובה נמצאת  בצופן העתיק “עם הארץ”.

אנו רגילים לחשוב כי “עם הארץ” הוא כינוי לאדם טיפש שאינו מבחין בין אסור למותר ובין אמת לשקר או בין טוב לרע.אולי זה נכון אבל למושג “עם הארץ” משמעות הרבה יותר עמוקה. “עם הארץ” כשמו כן הוא, עם הארץ. אדם שמעמיד את ה”ארץ” לפני ה”שמיים”.או כהגדרת חז”ל:”עוזבים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה”, בימינו מכנים זאת בשמות אחרים, מטריאליסט, נהנתן, וכו’או כהגדרת הנחתום עצמו: “אנשים אוכלים על מנת לחיות. הונגרי, במידה והוא בן אדם, חי על מנת לאכול.” (טומי לפיד “פפריקה”)

אדם שעניני החומר עומדים במרכז חייו סופו שלא יבחין בין מותר לאסור.

כש”עם הארץ” שכזה נתקל באנשים שהרוח עומדת במרכז חייהם, הקנאה עולה בגרונו ועם צאתה לאויר העולם היא הופכת לשנאה גדולה. הנהנתן המצוי לא מסוגל לראות אדם היושב מול ספר ולומד תורה, הוא לא יכול לראות אדם המתרפק באהבה ותפילה אל מול קונו. משום שהוא מזכיר לו כי “מותר האדם מן הבהמה” כי יש להתכונן ב”פרוזדור”

זהו סוד השנאה.

את חשבון הנפש התדמיתי של הציבור החרדי היינו צריכים לעשות מזמן אבל אולי לא היינו בשלים לכך.

עלייתה האלקטורלית של “שינוי” לא קשורה לתדמיתו של הציבור החרדי הסיבה לכך פנימית יותר,רוחנית יותר ואין בה חידוש, היא עתיקת יומין וזאת גילה לנו האדם היחיד שזכה להכנס לפרדס ולצאת בשלום.

בכדי להוריד את מפלס השנאה לא יעזרו מילים יפות או שידרוג מערך ההסברה של הציבור החרדי, גם לא השתתפות מאסיבית יותר של מסבירנים חרדים מוכשרים בתוכניות “טוק שואו” או על דוכן הכנסת, בכדי להוריד את מפלס השנאה יש להעביר מן העולם את המושג “עם הארץ” על ידי עריכת יותר סמינרים של “ערכים” יותר חוגי בית ויותר ימי עיון ביהדות.

אם כך נעשה, בבחירות הבאות  יחזור  מנהיגה של “שינוי” אל מקומו הטבעי. אל המטבח ההונגרי.

אגב, אדוני הנשיא, אתה מזוהה בעיניו של לפיד עם ה”מגזר האחר” כמדומני שאתה גם דתי וגם מזרחי.

אהרן לוי

“המגזר האחר”

הפוסט מכתב לנשיא הופיע לראשונה ב-הרב אהרון לוי.

זה שיש יותר מדי חובשי כיפה בפרקליטות המדינה, זה גם ידוע , זה שזה מטריד חלק מעובדי הפרקליטות, נכון,גם ידוע, אבל עכשיו זה רשמי.

אל תחשבו שבאמת יש חובשי כיפה רבים מדי  בפרקליטות, אבל נראה שגם חובש כיפה אחד עבורם זה אחד יותר מדי. וזאת מניין לי? ובכן הסכיתו ושמעו.

בבית המשפט העליון קיים מנהג ישן וטוב האומר כי למשרת נשיא בית המשפט העליון יתמנה מי שהוא ותיק השופטים. יש לציין כי מנהג זה נשמר בקפדנות לאורך שנים רבות. אולם בימים האחרונים נשמעים קולות על ידי מקורבים למסדרונות ביהמ”ש העליון ולמשרד המשפטים המעוניינים לשנות מנהג ותיק זה. והסיבה היא, איך לא? חובש הכיפה בפרקליטות הלא הוא היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו כמר אלייקים רובנשטיין.

בשבוע האחרון הודיע היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין כי הוא מתכוון לסיים את תפקידו כראש התביעה האזרחית במדינת ישראל, ומן הסתם ישודרג כמקובל לשופט בבית המשפט העליון על תקן של שופט חובש כיפה  במקומו של השופט הדתי אנגלרד הפורש לגמלאות.

עד כאן הכל בסדר,אולם אם יתנהלו הדברים כמתוכנן צפוי מר רובנשטיין להיות ותיק השופטים בסבב המינויים הבא בשנת 2007 ו…נכון, על פי הנוהג הקיים הוא יהיה נשיא ביהמ”ש העליון!!!

שמעתם??? ובכן לא יקום ולא אליקים. אבל כיצד? פשוט,אותם גורמים המוזכרים לעיל רוצים לשנות את הנוהג המיושן והשרירותי הנ”ל כבר עכשיו בבחינת “איזהו חכם הרואה את הנולד” ולמנוע מן הדתיים להשתלט על מעוז הדמוקרטיה בשנת 2007.

זה שהדמוקרטיה הישראלית הינה מועדון ל”נאורים” בלבד זה ידוע משכבר, זה שבבית המשפט העליון לא כל כך משתלבים אנשים דתיים זה גם ידוע, זה שכסא השופט הדתיי בבג”ץ הינו עלה תאנה יבש שאינו מכסה על נטיית ליבם של אנשי המשפט בישראל זה גם ידוע אבל עכשיו זה רשמי. להיות שופט דתי זניח בבית המשפט העליון זה עוד סביר אבל נשיא??? 

השאלה המעניינת היא האם מהלך זה עומד בקריטריונים המחמירים של “מבחן בוזגלו”? או, האם מהלך מעין זה היה נתפש כתקין  על ידי “האדם הסביר”? שני מונחים משפטיים מבית מדרשו של נשיא בית המשפט העליון.

כלומר האם מהלך זה של חסימת רובנשטיין על ידי המערכת המשפטית עובר את מבחנה שלה? מעניין מה תהיה תגובתו של ביהמ”ש העליון לעתירה בנושא, אם תוגש כמובן. האם החלטה מעין זו תעבור?

ובכן כנראה שכן, מסיבה פשוטה, “האדם הסביר” שלדעתו יש להטות אוזן ב”מבחן הסבירות” הוא בדרך כלל… השופט בכבודו ובעצמו.

זאת בהסתמך על דבריו של יואב דותן בספר “אקטיביזם שיפוטי” (עמ’ 23)”השאלה החשובה איננה “מהי” החלטה סבירה אלא “מי יקבע” מתי החלטה זו או אחרת היא סבירה והמסקנה הבלתי נמנעת היא שתשובה לשאלה מי יקבע? היא אחת – השופט היושב לדין”

אין ספק כי מהלך מעין זה עובר את מבחן בג”ץ משום ש”האדם הסביר” מן הסתם אינו מעוניין במינויו של חובש כיפה לתפקיד נשיא בית המשפט העליון שהרי תפקיד זה שמור לנאורים בלבד.

חסימתו האידיאולוגית של רובינשטיין עוברת בקלות את מבחן בג”ץ שהרי כבוד נשיא ביהמ”ש מודה בעצמו כי לעיתים:  ” השקפתו (של השופט) על החברה , המשפט, השיפוט והחיים היא המכוונת דרכו…”(על השקפת עולם עמ’ 484) 

כמה רחוקה התנהלות לא מפתיעה זו מפסוקיה  של פרשת השבוע המלמדים אותנו כי גם ראשי העם הם אנשים קרוצי חומר המסוגלים אל החטא: “אם כהן המשיח יחטא”.. “ואם כל עדת ישראל ישגו”..”אשר נשיא יחטא”. וזאת למרות הקריטריונים המחמירים במינוי הדיינים כפי שמונה הרמב”ם: “בית דין של שלשה אף על פי שאין מדקדקין בהן בכל אלו הדברים צריך שיהא בכל אחד מהן שבעה דברים ואלו הן חכמה וענוה ויראה ושנאת ממון ואהבת האמת ואהבת הבריות להן ובעלי שם טוב”

סביר היה להניח כי אדם העומד בכללים נוקשים אלו הינו אדם שלם שהחטא ממנו והלאה, אך חז”ל  הורונו כי גם אדם זה מסוגל לטעות ולחטוא ויותר מכך אף להודות בפומבי (בהבאת קרבן) שטעה ואין זה משנה אם נשיא הוא או כהן משיח או אפילו חברי הסנהדרין.

על זה אמר רבי יוחנן בן זכאי: (תלמוד בבלי מסכת הוריות דף י/ב)  “אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו אם נשיא שלו מביא קרבן צריך אתה לומר מהו הדיוט ואם על שגגתו מביא קרבן צריך אתה לומר מהו זדונו”  

ולאליקים יקירנו.

אין ספק כי כוונתך לבנות גשר בין שתי תפישות עולם סותרות רצויה היתה, אבל נראה כי אין איש עומד בצדו השני של הגשר, נראה שאיש אינו מחכה לך שם, להיפך הם מודאגים שם מאוד מהתקדמותך האישית לאורך ה”גשר”.

אגב, עד כמה שזכור לי אתה בקי מאוד בספר “מסילת ישרים” לרמח”ל

(פרק ג – בבאור חלקי הזהירות) “כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד): פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה’:

איך שכחת?

“השיבה שופטינו כבראשונה”

הפוסט מבחן “בוזגלו” לאליקים הופיע לראשונה ב-הרב אהרון לוי.

“הוא חזר בתשובה” אמרה.” בן 17 היה.. עם אור ראשון.. בדרך לסליחות.. משאית מחצה אותו, אפילו לא הצלחנו לזהות אותו. כמה נלחמנו בו אבל הוא היה עקשן.. למה???.. הוא היה צדיק.. אתה מבין?.. אצל מי לא הייתי.. רוצה לדעת למה.. רק למה.. זה הכל, שיגידו לי למה ואשתוק. הלכתי אצל רבנים גדולים, אמרו לי כל מיני דברים, אבל אני אמא, אני מרגישה שזה לא נכון” ואז נשבר קולה “אולי אתה יודע למה?”שאלה.

שאלה טעונה זו ושאלות דומות לה הינן שאלות לגיטימיות ואנושיות לחלוטין. ולא רק שאין לדחוק שאלות אלו אל תהום הנשייה אלא שמרגע שעלו במחשבתו צריך האדם לעסוק בהן וללבנן. אך שלושה תנאים בדבר. 

בכדי לשאול “למה?”, צריך השואל לבחון את עצמו אל מי  מכוון הוא את שאלתו. הכרחי הוא ששואל זה מכיר במציאותו של שופט כל הארץ, משום שאם אינו מכיר בו על מי ילין תלונתו? לתנאי זה כיון אברהם ע”ה באומרו “השופט כל הארץ לא יעשה משפט?”. 

הכרח לוגי נוסף, הוא, הצורך להכיר בהשגחתו של השופט על ברואיו.  זאת מסיבה פשוטה, אם לא משגיח השופט ח”ו על הנעשה תחת השמש, מקרה אחד יקרה את כולם.

על השואל גם להכיר את ספר חוקיו של השופט אשר על פיו  ישפוט הוא את האדם. שאם לא כך איך ידע השואל מהי אמת המשפט?

רק מי שיש בו שלשה דברים אלו יוצא הוא ידי חובת הגיונו שלו.

עם קביעת כללים אלו מתברר לפתע מדוע אין בכלל צורך לענות בדברים של טעם, לכל אותם קנטרנים, מסיתים, ומדיחים המשתלחים בתורת ישראל ובשומריה. ואולי לזאת נתכוונו חז”ל באומרם: “ודע מה שתשיב לאפיקורוס”

אך אנן מה  נאמר? שהרי ירד הדוד לגנו וליקט שושנים!

שאלת  ה”למה” נובעת משני מקורות שונים בנפשו של אדם. יש וה”למה” נובע מן הלב, ופעמים מן השכל ואפשר  שמשניהם גם יחד. שאלת הלב מן צער באה, מן החסרון שהשאיר אחריו ה”הולך” ורק הרופא לשבורי לב יחבש לעצמותם של שואלים אלו שהרי אינם שואלים אלא כואבים. ואיך יכולים אנו למלאות חסרונו של לב שבור קרו ומורתח?. לעומת זאת שונה היא השאלה כשהיא נשאלת מן השכל, כאן רוצה השואל להבין את כללי המשפט ואם יבין ושב ורפא לו.

בעוד מעיין הלב שואל “למה” ישאל השכל “על מה”,  והבדל גדול יש ביניהן. בעוד ה”למה” הליבי יתרעם, ינסה ה”למה” השכלי להבין. ה”למה” מתריס הוא, לעומתו ה”על מה” מפשפש בעצמו ומחפש במה יתלה סרחונו, ואינו יודע במה לתלות צרתו, לא מחמת שזכאי בעיניו הוא, אלא מחמת חולייו הרבים.

הפיגוע הנורא  שאירע בשבוע שעבר ברחוב שמואל הנביא בירושלים, הוצג בתקשורת כטראגי במיוחד, ואכן התמונות והעדויות מן התופת הרטיבו כל עין אנושית, גם עיניהם של מלומדי מלחמה זלגו דמעות,  למרות שבאמת אינני יודע מהו “פיגוע טראגי במיוחד”,או “פיגוע קשה”, או “אירוע ירי”. המדד לנוראיותו של פיגוע, הוא נורא כשלעצמו. שאיני יודע אלו שושנים יפות יותר בעיניו של הרואה ללבב.

אך לאסון זה נתלווה כאב נוסף בשונה מאסונות אחרים, כאב ההסתר.

בין העיתונאים הרבים שסיקרו את האסון היה גם מי שניצל את הטראגדיה הזאת בכדי לירוק בבאר ממנה שתה. “כנראה שלא הועילה להם תפילתם” כך אמר. “מהכותל באו… היו דתיים… ילדים קטנים..”. כאילו אמר, נו מה תאמרו עכשיו? זה לא בפאב, זה בדרך מהכותל,נו..?

לאנשים מסוגו של לבלר זה לא צריך וגם לא ראוי להשיב שהרי אינם שואלים, הם קובעים.

אולם לשואלים שביננו , גילה ה”אור החיים” הקדוש טפח מכללי המשפט  האלוקי, למרות שידועים הם לשונו של האור החיים מחדדת אותם וז”ל (כי תשא ל’): “כי בא הכתוב לגלות נסתרות לה’ אשר יעשה בעולמו, דבר שכל רואה יתמה, בהלקח איש צדיק, ישר, קודם זמנו יחצו ימיו, כמשפט המתחייב לאנשי דמים ומרמה, ויבהילו רעיוני האדם לחשוב אחד מב’ דרכים: או יכחיש בר מינן אושר הצדיקים, כי אין טוב בעמל האלוקים, או יחשוב, כי זה האיש מצפונו אינו כנגלה ממנו. על כן אמר ה’… אם תראה שיסתלק ראש בני ישראל בלא עת..הטעם הוא לפקודיהם. כי לצד חסרון ישראל, שנתחייבו, לזה אני נוטל את ראשם בעדם לכופר נפשם, שלא ימותו כל ישראל. ומעתה לא יחשוב אדם רע לא על המסלק למה ולא על המסתלק.”עכ”ל.

הערבות ההדדית הינה בסיס קיומו הרוחני של העם היהודי. היא איננה מליצית או פיוטית, היא ערבות לכל דבר. יש בה צד חיובי, משום שמגינה היא על החייבים,  אבל היא גם מאוד מסוכנת, משום שהיא מחייבת את הזכאים.

זכות היא לבעלי חוב וחובה היא לבעלי זכות.

ערבות זאת נוקבת ויורדת עד התהום ממש, כפי שכתב השל”ה הקדוש בשם רבי מנחם הבבלי, (במצות השבת אבידה)  וז”ל: “שלא להתעלם מהאבידה שנאמר: לא תוכל להתעלם טעם מצוה זו להודיע שאם אבידת ממון של חבירך חייבה תורה להשיבו כל שכן אבידת נפשו שאתה ערב פירעון, רצה מזה גובה רצה מזה גובה… שצריך אתה לעמוד על המשמרת לטרוח וליגע איך ישוב אחיך בתשובה, ולא תוכל להתעלם מפני העריבות ובשביל מצוות השבה מותר להכריזה בשבת, שאין היא בכלל לאו “מצוא חפצך”, חפציך אסורים אבל חפצי שמים מותרים, שהגאולה מתעכבת ותלויה בעבור התשובה… ולא תוכל להתעלם.” עכ”ל.

עריבות זו אינה עריבות רגילה. ערבות זו הופכת כל אחד מאיתנו ל”ערב פירעון”, ל”ערב קבלן” וזוהי משמעות המשפט המצמרר “רצה מזה גובה רצה מזה גובה” בערבות מסוג זה אין בעל החוב נדרש לפנות ללוה תחילה כדי לבדוק אם יש לו כדי תשלום חובו  או לא, יכול הוא לילך מיד אצל הערב וליטול את חובו, ערב קבלן הוא  וגם אנחנו.

מדברי רבותינו למדנו כי דורינו הוא דור עקבתא דמשיחא ועל תפקידו של דור זה כתב הרמב”ם בהלכות תשובה: “וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד נגאלין”. זו כוונתו של השל”ה הקדוש בדבריו כי הגאולה מתעכבת ותלויה בעבור התשובה.

שומר המצוות בדור עיקבתא דמשיחא יאלץ להתמודד בשתי חזיתות,  אם חייב הוא, מחמת מעשיו הפרטיים,הרי חייב הוא. ואם זכאי הוא, הרי “ערב קבלן” הוא לכלל ישראל וממילא הופך לחייב. ומי יערוב במצב מעין זה? במצב בו גם הזכאים חייבים הם?

את התשובה ניתן למצא במלא חריפותה  במדרש משלי (פ’ו’): “בשעה שעמדו בני ישראל על הר סיני א”ל הקב”ה אם אני נותן לכם את תורתי מקיימים אתם אותה? אמרו לו: הן. אמר להם ערבים אני מבקש מכם, אמרו לו: שמים וארץ יעידו עלינו. א”ל: דבר שנתבטל הוא, אבל יש לי ערבים טובים, בניכם. אם מקיימים אתם אני מקיים את בניכם …”

אין ספק שצריך לדאוג לצביונה היהודי של מדינת ישראל ולכן חשוב כל כך לחוקק חוקים שישמרו על  חוצותיה של המדינה היהודית  היחידה בתבל ככזו. חשוב לאכוף את חוק החמץ אבל לא פחות חשוב לטכס עצה כיצד ניתן למעט את  אוכליו. חוק השבת אף הוא בנפשינו  ועל כן יש לדאוג שיאכף, אך בד בבד חובה עלינו  להשקיע מעט מחשבה וממון כדי לנסות לצמצם את מספרם של מחלליה של שבת זו.

השגים פרלמנטריים, כגון: קיצוץ הקיצוץ בקצבאות הילדים, הוא דבר חשוב ואפילו חיוני. קיצוץ הקיצוץ בשנות הלימוד בסמינרים, אף הוא חשוב ובעיני אף נחשב להשג. קיצוצו של הקיצוץ לעולם הישיבות, הוא בודאי חשוב, הכי חשוב.

יחד עם זאת יש לזכור כי תפקידנו אינו רק לדאוג למצביענו ולאנשי שלומנו, יש לנו להתבונן גם אל העבר השני ולדאוג לו בדרך לגאולה, זו לא זכות זו חובה.

שהרי “רצה מזה גובה רצה מזה גובה”. לא תוכל להתעלם.

ומדה טובה מרובה …

הפוסט למה? הופיע לראשונה ב-הרב אהרון לוי.

אלו הן פחות או יותר  השאלות שנשאלו המרואיינים  השונים בתקשורת הישראלית סביב קריסת  מערך אספקת החשמל בצפון ארה”ב וקנדה. אירוע זה העלה גם שאלות רבות בקשר לתלות האנושית בכלל והמערבית בפרט בטכנולוגיה המתקדמת. מחשבים קרסו, מעליות “נתקעו”, תחנות הדלק שבתו, מערך הרכבות נדם, הטלפונים הסלולריים המתוחכמים יצאו לחופשה, שדות התעופה הגאים של ארה”ב דממו בקיצור העולם”שתק” והאדם עצר מלכת הכל ברגע אחד. נשמע מפחיד ללא ספק אבל יש דבר מפחיד מזה.

האם למישהו יש מושג מה היה קורה אם הפסקת חשמל זו היתה מתארכת בחודש ימים ? לפרופ’ אריך פרום יש מושג.

בספרו “החברה השפויה ” כותב פרופ’ פרום  “אין אמונה רווחת יותר מן הרעיון שאנו,בני המאה ה- 20 הננו שפויים בהחלט.כלום בטוחים אנו שאין בכך משום הונאה – עצמית? רבים מיושבי בתי המרפא לחולי רוח משוכנעים שכל האחרים מלבדם משוגעים הם. נשער נא מצב בתרבות המערבית שלנו, בו מפסיקים את פעולתם של: בתי הקולנוע, הרדיו,הטלוויזיה, ארועים   ספורטיביים ועתונים, רק למשך ארבעה  שבועות.אין לי ספק בכך שאף במצב קצר זה,יתרחשו אלפי מקרים של התמוטטות עצבים… ברגע שיסולק סם ההרגעה”

בהתבוננות לאחור ניתן לומר כי ההתפתחות הטכנולוגית העניקה לאדם את הדבר החשוב ביותר בחייו,את הזמן. בכדי לבצע את אותה כמות  פעולות  שמבצע אדם ממוצע בן ימינו במהלך שנות חייו, צריך היה אדם שחי לפני 200 שנה  לחיות כ-300 שנה לערך.

הרפואה המודרנית האריכה את חייו של האדם בשנים לא מעטות ושיפרה את איכותם. תוחלת חיים ממוצעת של גבר בצרפת של לפני 150 שנה היתה כ-45 שנה, בישראל של היום תוחלת חיים ממוצעת של גבר היא כ-78 שנים, גם האדישים שביננו לא יוכלו שלא להתפעל מן הנתונים. השאלה היא מה עושה האדם המודרני עם המתנה הגדולה הזאת? עם הזמן? למרבה הפלא, הוא בורח ממנו!

תעשיית הבילוי הבידור והפנאי הינה מן המפותחות והחשובות בעולם המערבי תעשייה זו מגלגלת מליארדי דולרים בשנה  ומטרתה אחת ויחידה “להרוג” את הזמן הפנוי.

החברה המערבית  הקריבה במאה ה-20 עשרות מליוני חיילים ואזרחים עבור החופש היא נלחמה כמה פעמים כנגד השתעבדותם של עמים רבים לדיקטטורים למיניהם והצליחה לשחררם אך למרבה האירוניה הפכה כל אחד מן המשוחררים  להיות עבד לעצמו, לסיפוק צרכיו ולעינוג עצמו.

הכשל בתפישה המערבית אינו כשל טכני הוא כשל מובנה. כשל זה נוצר ברגע שהחברה הציבה את החופש בראש פירמידת הערכים האנושית, אך לא השכילה להבין כי החופש אינו מטרה, החופש הוא אמצעי,אמצעי למה? החברה המודרנית הפכה את החופש אמצעי ל…השתעבדות עצמית.

הפיכת האדם ממשועבד לחברה למשועבד לעצמו מסוכנת היא בדיוק באותה מידה ופעמים אף יותר.

בספרו “משבר הפסיכואנליזה” הגדיר פרופ’ פרום את המנגנון ההרסני של ההשתעבדות העצמית והוא כותב: “פרויד ראה באדם מערכת סגורה ששני  כוחות דוחפים אותה השלב הראשון מגביר את המתח ואי הנעימות, השני, מפחית  את המתח  שנאגר ויוצר אגב-כך את מה  שמורגש סובייקטיבית כ “עונג”.”האדם של פרויד הוא האדם המכונה המונע ע”י דחפים כימו פזיולוגיים של חסרון מצוקה מילוי סיפוק וחוזר חלילה.” 

ברגע שיעמוד האדם מול שוקת ההנאות השבורה ויגלה את תרמיתה, סביר להניח כי הוא יזדקק לסיעוד נפשי.לא בכדי יום ראשון בשבוע שהוא יום השבתון האמריקאי הוא היום בו אחוז המתאבדים הוא הגבוה ביותר. החופש הוא הערך החשוב ביותר לאדם אך מסוכן להגיע אליו.

היהדות לעומת זאת לא מעמידה את החופש כערך החשוב ביותר. אלא את המטרה למענה הוענקה הבחירה החופשית לאדם. כלומר: הבחירה החופשית  הינו כלי עבודה חשוב ביותר בעבודת נפשו של האדם אך חשוב עוד יותר  מה בחרת? וכאן להבדיל מתרבות החופש יש לתורת ישראל הרבה מה להציע.

ע”פ פרום יאבד האדם המודרני את שפיותו ברגע ש”העולם יעצר”. לעומת זאת שאיפתו של כל יהודי היא שהעולם דווקא כן “יעצר”, כפי שכותב הרמב”ם (יד החזקה – הלכות מלכים פרק יב )”לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו”ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל:

בסמינר ערכים שנערך לפני כשנתיים בניו יורק נערכה בליל שבת “קבוצת דיון” עם משתתפי הסמינר  אל תוך הלילה, בדיונים מסוג זה בדרך כלל ישנם משתתפים עירניים יותר ויש משתתפים פסיביים ש”רק” יושבים ומקשיבים לשאלות והתשובות. אחד המשתתפים הבולטים באותו ליל שבת היה אדם מכובד בגיל העמידה שהתווכח נמרצות עם אנשי הצוות ואני בתוכם  הוא שאל שאלות רבות חלקן אף קנטרניות אולם למרות שקבל מידידי תשובות מעמיקות ונרחבות אף אחת מן התשובות  לא הניחה את דעתו. “תראה”, הוא אמר לקראת סיום הדיון הכל נכון, אני יודע, אבל….

הדיון התארך עד לשעות הלילה הקטנות ועל כן נאלצתי אני ועוד כמה מן המשתתפים לצאת למחרת אל בית הכנסת השכונתי על מנת להתפלל שחרית של שבת במניין מאוחר יותר. בבית הכנסת אליו הגענו נערך באותו זמן שיעור לפני התפילה ב”דך היומי” לפנסיונרים.

לפתע פנה אלי המשתתף הדומיננטי מאמש, שלא ביקר בבית כנסת מזה כמה עשורים טובים, תוך שהוא מצביע על קבוצת הלומדים ושואל בתדהמה: מה זה? “הם לומדים גמרא”, אני עונה לתומי.” לא!” הוא אומר “לא הבנתי אותי, מה זה? בעיניים שלהם אתה לא רואה?  תראה איזו חיוניות יש בעיניים שלהם”.

לא הבנתי והוא הסביר לי.

“תראה”, אמר “אני רופא בבית אבות אקסלוסיבי, אני יודע איך נראות עיניהן של אנשים בגיל 80 הם כבויות אטומות זגוגיות אבל תראה את העיניים שלהם” והוא מצביע על קבוצת הלומדים “יש להם עיניים של ילדים. איך זה קורה?” לפתע עצר בעצמו חשב מעט ואמר לי או קיי  הבנתי  אני לא צריך יותר הוכחות לאמיתות התורה.

אני הבנתי והוא בכה.

לזקנים אלו סביר להניח לא הפריעה הפסקת החשמל האמריקאית אם היא התרחשה באמצעיתו של שיעור הם בטח הדליקו נרות.

כמה טוב שהפסקת החשמל האמריקאית לא היתה ארוכה מידי אחרת נבואת הזעם של פרופ’ אריך פרום היתה עלולה להתממש

עבדי זמן עבדי עבדים הם ועבד ה’ הוא לבד חופשי  

הפוסט סוף “החופש הגדול” הופיע לראשונה ב-הרב אהרון לוי.

הם ידעו היטב התעללות מהי,  נכון הם היו גרמנים.

הם גילו בין כליה של עובדת כפיה שחזרה אל הגטו כמה תפוחי אדמה שניסתה להגניב אל בנה הרעב בן החמש. והם ביימו מחזה והעמידוה ל”משפט” פומבי.

הם הושיבו שלושה “שופטים” יהודים מינו לנאשמת “קטיגור” ו”סניגור”, ומכיון שמסודרים מאוד הם הגרמנים  הם דאגו גם ל”קצרן”, יהודי כמובן, שישב ויכתוב את פרוטוקול המשפט.

לשופטים נאמר שרצוי שגזר הדין לנאשמת יהיה מנה של 50 מלקות. לנאשמת “הוסבר”  כי אם תתחנן על נפשה ותתייפח יופחת  עונשה ל-25 מלקות ואז אולי תצליח להישאר בחיים.  

המשפט נפתח. הקטיגור טען כי יש לעניש את הנאשמת בעונש המירבי למען יראו וייראו. הסניגור בקש להתחשב בעובדה כי לנאשמת יש ילד קטן הזקוק לה והשופטים, כמתוכנן גזרו על הנאשמת עונש של 50- מלקות הכל פעל לפי ה”תסריט” הנאצי אבל כאן קלקלה הנאשמת את “ההצגה”. במקום להתחנן על נפשה ובכך להפחית את עונשה מלאה היא את פיה בשתיקה, ודממת מות השתררה בכיכר הגטו.

עכשיו צריך לבכות לחש לה אחד ה”שופטים” והיא מנענעת את ראשה כנגדו כאומרת לאו

היא הוכתה 50 מלקות.

לפני שעלתה אל אביה פנתה אל בנה הקטון המבכה אותה לאמר: בני, בטח אינך מבין מדוע שתקתי ולמה לא התחננתי על נפשי. לא בני, לא גאוותי גרמה לכך. האם ראית כי הושיבו הצוררים יהודי כדי שירשום את כל המילים שאוציא מפי במהלך המשפט? האם אתה יודע בני כי שבת היום? האם אתה יודע כי אסור לכתוב בשבת? האם אני אגרום ליהודי לחלל שבת? שלום לך בני השבת תשמור עליך!

המאבק על השבת לא תם ולמרבה האבסורד הוא נמשך עד ימים אלו ודוקא במדינת היהודים. חוקי עזר נחקקו, חכי”ם הגישו שאילתות דחופות, ואבנים מתעופפות ב”בר אילן”. אמנם ההפגנות ב”בר אילן” אינן דבר שרוח חכמים נוחה הימנו אך ניתן לומר בוודאות כי כל אחד מאיתנו כואב את כאבה של שבת. האמנם?

צאו לכם בימי “בין הזמנים” החמים אל מתקני השעשועים ומחזה עצוב יתגלה לעיניכם. עומד לו אברך צורבא מרבנן יחד עם בני משפחתו בקופת המתקן וממתין לכרטיסים הנכספים. ואם תשאלו למה זהו מחזה עצוב? הרימו את ראשכם מעט למעלה ותבחינו בשלט גדול “מחירון” נכתב שם. “מבוגר-50 ₪, ילד – 100 ש”ח” וכן, באותיות גדולות נכתב בשלט שמעל ראשו  “פתוח בשבת“

אינני יודע אם אותו אברך משתתף בהפגנות ברחוב בר אילן בירושלים, אני גם בטוח שאם  נשאל אותו אם הוא מצדד ברצונה של תנועת שינוי להפעלת תחבורה ציבורית בשבת הוא יצטמרר מעצם השאלה. אבל אם נשאל אותו כיצד אם כן הוא נוסע עם משפחתו לבלות באתרי שעשועים הפתוחים בשבת הוא ימצמץ בעיניו  יצטדק ויאמר: “מה אפשר לעשות”, “אז נשב בבית כל החופש?”. “אגב- אינני בטוח אם זה אסור על פי ההלכה”. “זה לא ממש מסייע”

נשאל פעם אחד מגדולי ישראל שאלה בענין מסויים שלא היה בו צד איסור אך עם זאת לא היה ראוי

והשיב לשואל

ראה, לפי ההלכה זה מותר. אבל אם תראה ספר תורה שנשרף האם תדליק ממנו את הסיגריה שלך? אינני בטוח כי לפי ההלכה זה אסור.

וזו בדיוק הנקודה. אם כאבה של השבת היה שוכן בליבנו לא היינו בודקים מה אומרת ההלכה פשוט לא היינו יוצאים לאתרים המחללים שבת בפרהסיה.  אני בטוח כי אף אחד מאיתנו לא יערוך קניות בחנות שבה מוצגת קריקטרה  מבזה של אביו.

אינני יודע אם מישהו מאיתנו נוהג לצאת עם משפחתו לבלות באתרים המחללים את השבת בפרהסיה אבל אם אנחנו בכל זאת הולכים בקשה קטנה לי אליכם, נסתכל נא ליד הכניסה, מצד ימין, כן בדיוק שם, אתם רואים? אי אפשר לפספס אותה.עומדת שם אישה כשתלאי צהוב ענוד על שרוולה והוא מוכתם בדם. ו…כן היא מתבוננת בנו.

הפוסט מי ינחם את השבת הופיע לראשונה ב-הרב אהרון לוי.

בשנת 1981 בעיצומו של חג השבועות שלח רה”מ דאז מר מנחם בגין שליח אל ראש ישיבת פוניבז’ והדיע לו כי טייסי חיל האויר הישראלי נשלחו הרחק אל מעבר לקוי האויב לביצוע משימה שהיא אולי החשובה ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל. “רה”מ בקש שתרבו בתפילה להצלחתם של טייסינו” אמר השליח.

במוצאי חג השבועות התפרסמה הידיעה הדרמטית בכל כלי התקשורת הבינלאומיים: “הכור הגרעיני העירקי הושמד בפעולה צבאית מזהירה של חיל האויר הישראלי”. העיתונאים לא ידעו שתלמידי הישיבה “הרעישו עולמות” להצלחת המבצע. גם תלמידי ישיבת פוניבז’ שהתפללו על טייסי חיל האויר גם הם לא ידעו שהם מתפללים להצלחתו של מי שיהיה לימים אל”מ אילן רמון.

אילן היה אז טייס צעיר שזוהי תקיפתו המבצעית הראשונה בחיל האויר.

לטיסתו לחלל בקש אילן רמון לקחת עמו ספר תורה משום שלדבריו, הרגיש שהוא מייצג את העם היהודי בשליחותו לחלל.

בהתפוצצותה של מעבורת החלל “קולמביה” נשרף הוא וספר תורה עימו.

כששאלו תלמידיו של רבי חנינא בן תרדיון בשעה שנשרף וספר תורה עמו מה הוא רואה אמר להם “גוילין נשרפין ואותיות פורחות” ועל זה כותב מהר”ל (חידושי אגדות חלק רביעי עמוד מד) “כי כאשר הגיע לדבר זה שהגוף נשרף והנשמה פורחת מן הגוף למעלה, אי אפשר שלא יראה אותיות של ס”ת ג”כ פורחות”

אינני רוצה להעלות בדעתי מה היה קורה אם היה מצליח הרודן העירקי בתוכניותיו הגרעיניות. סביר להניח כי אם כך היה ח”ו, אזי לא היה צורך לא בתחנות לחלוקת ערכות מגן וגם לא בהכנת המקלטים.

תושבי מדינת ישראל לא ידעו להכיר טובה לאילן רמון בחייו משום שלא ידעו כי על ידו סובבה ההשגחה את נס הצלתם מתוכניות הגרעין העירקיות.

לחובשי בית המדרש לא היה שמץ של מושג מיהו ה”זכאי” שעל ידו גלגל הקב”ה את הזכות, אך אין ספק שהעובדה שספרי תורה רבים נפתחים ונגללים עד היום ושבחללו של אולם הישיבה ממשיכות אותיות לפרוח, שמורה לאילן רמון ז”ל, שהתואר “האסטרונאוט הישראלי הראשון” קטן עליו.

אותיות פורחות בחלל ואילן עושה פירות.

הפוסט מדוע התפלל הרב שך על אילן רמון הופיע לראשונה ב-הרב אהרון לוי.